Interview with Shlomo Mousaieff

שלמה מוסיוף נולד בשכונת הבוכרים בירושלים בשנת 1923. הוא נקרא על שם סבו שהגיע לירושלים מבוכרה בשנת 1890 בראש שיירה עמוסה כסף וזהב. שלמה הצעיר נמשך כמו אל מגנט רב עוצמה לאותנטיות של המקור המקראי וכך החלה אהבתו הגדולה לארכיאולוגיה המקראית. אתר זה נותן ביטוי לחזונו המיוחד של שלמה ולתשוקתו להוכיח את תקֵפותו של התנ"ך ולפלס למקור המקראי את הדרך לכבוד הראוי לו, הן כמסמך היסטורי והן כמסמך אשר אפשר ללמוד ממנו רבות על החיים ללא קשר לדת ממוסדת.
לצורך זה, אסף שלמה במשך יותר משישים שנה יודאיקות ועתיקות, כגון: מגילות גנוזות, צלמיות כנעניות, מנורות שמן יהודיות, כלי זכוכית רבים ועוד אלפי שכיות חמדה עתיקות ונהדרות.

שלמה, באהבתו הרבה לתורת ישראל, מפיח רוח חיים בחפצים העתיקים; הוא מוצא בהם משמעויות, ופותר באמצעותם תעלומות מימי קדם ויודע לעשות השלכות דרכם ללמידה עכשווית.
שלמה, בוחר בדרך חיים של קלילות והומור. הוא גילה כי השילוב של חומר ורוח הוא שילוב מנצח, ובעזרת אינטואיציה חזקה למד להפיק מכל מצב את המיטב ולהתעשר. שלמה מתבל את דבריו ברכילות זולה, במזמורים עליזים וסתם שטויות.
אין בו שום העמדת פנים או התנשאות. הוא מכיר את המציאות, אוהב אותה ומכבד אותה ובזכות זו הוא אינו שבוי בה. כשהיה, במלחמת העצמאות, בשבי בירדן אהב לשיר את השיר "אני אוהב את מה שיש" מאת נתן אלתרמן המתאר בהומור את גישתו של שלמה לחיים:
" אני אומר ביושר שנוחיות ואושר / וכסף בשעת כושר אני אוהב בכלל / ומכונית מונהגת שלי ולא של אגד / ודווקא עם נהגת אני אוהב אבל / אם אין לי זה מה שאני אוהב / אני אוהב את מה שיש / זה קצת לא נוח כך בלב / אך מה יועיל אם אתעקש / כל מה שאין לי / מעולם לא בא לי / ומה שיש לי הלוואי ולא היה לי / כן כל מה שאין זה מלא חן / אוי אבל אין..."

 

 

אוסף העתיקות של שלמה מוסיוף מאפשר לנו להעמיק בחקר תקופת המקרא ובחקר המזרח הקדום, ולהבין טוב יותר את עולם התנ"ך. האתר מוקדש לאוסף מיוחד זה ולמסרים הפנימיים המוצפנים בסיפור המקראי. הפריטים באוסף של שלמה מוסיוף הם עבורו מקור השראה, ובאמצעותם הוא מתקרב אינטואיטיבית לדמויות המקראיות ולתקופת התנ"ך. שלמה מייחס חשיבות לחקר העבר, לא מתוך צורך לדייק במידע אלא מתוך סקרנות עצומה להבין את ההווה, שהרי התנ"ך מספר סיפור אנושי אוניברסלי שהוא מעבר לזמן.
כיוון שבעיני שלמה התנ"ך מוטבע ב- DNA החוויתי של האדם, השערות על העבר ההיסטורי מאפשרות להבין את ההווה טוב יותר, כי אנו, כפי שהננו, פועל יוצא גנטי של העבר המקראי. במובן זה התנ"ך הוא מעבר לזמן, מעבר להבנה השגרתית שלנו את הזמן הפיזי.
באתר זה אין הכוונה לקיים ויכוח שייקבע את עליונותה של השערה אחת על פני האחרות, כדי שזו תכבוש את במת הדעות, אלא ליצור דיאלוג חי ומתמשך, ולכן הוספנו גם דעות של חוקרים אחרים. אנו מקווים שדיאלוג זה יתרום לחקר הפשר של ביקורנו החטוף במציאות הנוכחית – מציאות מלאה פרדוקסים, שאלות, תהיות וקושיות המעסיקות את שלמה משחר נעוריו.


התנ"ך:
התנ"ך הוא הספר הנמכר ביותר בעולם. הוא תורגם לאין-ספור שפות, והשפעתו על התרבות האנושית כה רחבה, עד שבמובן מסוים כולנו נושאים את התנ"ך כחלק ממהותנו האנושית, גם אם אין אנו שמים לב לכך. כמות הפרשנויות סביב המקרא יוצרת רושם שמדובר במסמך מתוחכם מאוד, אך למעשה אין זו כנראה אלא אגדה תמימה; כה תמימה עד שהיא חדה כתער, ויכולה להיראות מחושבת היטב ומתוחכמת. אתר זה הוא הזמנה לעבור אל מרחבו הקסום של עולם האגדה.

התנ"ך ריכז את החוויה האנושית ונתן לה פשר, סדר וכיוון. למרבית סיפורי המקרא יש מקבילות בתרבויות אחרות. פרשיות כגון: סיפור הבריאה, סיפור גן העדן, מגדל בבל, משה בתיבה ומתן תורה מופיעים גם בספרות המזרח הקדום שנוצרה באכד, בשומר, בבבל, באוגרית ובמצרים. חוקי התורה דומים בחלקם לחוקים רבים שנהגו במזרח התיכון, ובממלכת מארי אפשר לזהות את היסודות לנבואה הישראלית. ייחודו של התנ"ך הוא במוסר ההשכל המוסרי הכולל שנגזר מכל סיפוריו: אדם וחווה גורשו מגן עדן בגלל חטא. קין הפך מנודה בגלל רצח, והעולם נחרב במבול בגלל חמס מוסרי. במיתולוגיה של המזרח הקדום אין לכך כמעט זכר. 

החידוש העצום של התנ"ך הוא בכך שכינס את הסיפור האנושי ונתן לו ייעוד. מתוך התנ"ך אפשר להבין כי האדם הוא ביטוי של אבולוציה מנטאלית, ושלהתפתחות זו יש תכלית אלוהית. אין בַּתהליך דבר שהוא סתמי או מקרי. הייעוד אינו ליצור אדם מוסרי יותר לשם השלטת ערכי מוסר בעולם, אלא ליצור ישות בעלת מודעות שמטרתה לשלב את החומר עם הרוח ולהבין כי יש הרמוניה שלמה בינם. התוויית הכיוון וההצבעה על התכלית הן המהפכה הגדולה ביותר בתולדות המציאות הנוכחית, ובכך ייחודו ועוצמתו של התנ"ך. בשל כך הפך התנ"ך, לדעת שלמה, למסמך החשוב ביותר בתולדות האדם, ולאמת המידה למוסר האנושי עד עצם היום הזה. גם אם אדם אינו מכיר את הטקסט המקראי, התנ"ך הוא הצופן להתנהגות האנושית, הוא בבחינת מפת הנפש שלו. גם אם מצוות התורה אינן מקוימות, הן עדיין מהוות קנה מידה להתנהלות האנושית האוניברסאלית. שלמה אוהב להתבדח; הוא שואל בהומור טבול בחמלה: "מה, אלוהים לא ידע עם מי יש לו עסק? הרי הוא ידע שבני אדם לא יקיימו את המצוות."




האבולוציה של ההכרה האנושית:
התנ"ך נתן לקיום האנושי משמעות חדשה ואחרת לחלוטין: העולם נברא ברצון אלוהי ולא מתוך שרירות אלילית; לחיים האנושיים יש מטרה, והאדם נתבע לנהל את חייו תחת אילוצים מוסריים. בניגוד לעולם האלילי, שבו "כל דאלים גבר" שפרושו הכוח הוא השולט, על-פי התנ"ך צדיק הוא יסוד העולם. אלמלא המהפך המקראי, התנהלו חיי האדם – ההכרה האנושית, בהרמוניה מעגלית עם הטבע, ללא שום צורך או סיכוי להתפתחות. התוויית הכיוון שינתה את כל זה, ובראה את 'הטוב והרע'.
מרגע שהמקרא התווה כיוון, נוצרו גורמים 'טובים' התומכים בכיוון התפתחות זה ולמולם – גורמים 'רעים' הנוגדים לו.

המהפכה המקראית היא כה משמעותית, עד שהיום, כמעט 6,000 שנה לבריאת מציאות זו, לא הצליח האדם לעכל את מלוא השלכותיה. אם ניקח לדוגמא אדם בראשיתי, כזה שבשבילו כל יום דומה לקודמו ונדמיין איך ישתנה עולמו מרגע שנציע לו לקדש יום אחד (נניח השביעי). עצם העלאת האפשרות שיום אחד יהיה שונה, מעלה את האפשרות שאיזה שהוא משהוא בקיום שלו יהיה שונה, עצם הבנה זו נותנת הזמנה להתפתחות מכיוון שזה מכניס למערכת רצון לתנועה.
ניתן ליחס לתנועה תודעתית זו את כל התרבות האנושית: את המלחמות, את כל ההמצאות הגדולות ואת כל הפילוסופיות העמוקות, שירה, ספרות, חוקי משפט, אדריכלות, הכל.




השאיפה לשלמות :
התוויית הכיוון המקראית היא זו שיצרה את אי-המרוּצוּת. קודם לכן היה האדם מרוצה בחלקיותו, שכן לא הכיר אפשרות אחרת, אך מרגע שהותווה הכיוון הוא החל לחיות בהשוואה לשלמות דמיונית בלתי מושגת, בהשוואה לפוטנציאל רוחני נשגב המתואר בחזון המקראי. כך קרה שאנו חווים תסכול מתמיד כי שוב ושוב אנו מגלים שאיננו מושלמים, ולכן גם איננו חיים בשלום עם הבריאה ועם עצמנו.

השאיפה לשלמות נולדה מיצירת אל אחד מושלם, בניגוד מהותי לאלים הפאגאנים, שלפי המיתולוגיות השונות היו חדורי פגמים. אפילו לזֵאוס, אבי האלים היווני, מעולם לא יוחסה מושלמות. עצם מושג המושלמות היה חדש לתודעה, והכניס את ההכרה האנושית למסע מנטאלי רחב ממדים. הרעיון שבעולם חלקי ומפוצל קיים דבר-מה שיכול להיות מושלם הוביל את ההכרה למסלול של אמביציה: לשאיפה למושלמות, להתפתחות ולהצטיינות.
שלמה מוסיוף משער, בעקבות חז"ל, שהראשונים לחקור את תפיסת ה"שלם" ואת השלכותיה היו בית המדרש של שֵם ועֶבֶר צאצאיו של נוח, ולכן, על פי המדרש, ביקרו כל אבות האומה בבית מדרש קדמון זה. אדם צריך להתאמץ פיזית כדי לשרוד, אך הוא מעדיף זאת על פני המאמץ לתהות על מהות הקיום ולהתפתח מנטאלית. לרובנו, התהיות סביב התפתחות אפשרית הן כאב ראש מיותר, ומאמץ מנטאלי קשה לאין ערוך מן המאמץ הפיזי הנחוץ למחייה.





רוחניות מודרנית:
הקושי העומד בפני האדם בתקופה זו, שבה הרוחניות נישאת בפי כל, הוא להבין באמת מהו רוחני, מהו מונותיאיזם ומהי מהות תורת ישראל. המנטאליות של כולנו, כל בני האנוש, היא אלילית, ומנטאליות זו מעצבת וקובעת את הכול. כל עוד האל שלנו חיצוני לנו, אנו שקועים עמוק בתוך עבודת אלילים. אלוהי העברים הוא לא רק אל יחיד אל מול אלילים רבים, הוא פנימי ולא חיצוני; אך רובנו חווים את האלוהים כחיצוני. אין כל משמעות לגלגול עיניים אוטומטי כלפי מעלה בכל עת שמוזכר שם האלוה. האל אינו בשמיים; הוא בנו, בכל מקום ובשום מקום בו-זמנית. העובדה שאנו טובחים זה בזה מזה אלפיים שנה בשם המונותיאיזם הצרוף ובשם המלחמה באלילות אינה משנה את העובדה שכולנו מבטאים באורך חיינו אופנים שונים ומגוונים של עבודת אלילים.

המבט האלילי רואה את המציאות כחוויות מבודדות המנותקות זו מזו, מבלי שהאדם האלילי יוכל או יהיה מעוניין לתת לאסופת החוויות משמעות וייעוד כולל. נציין שוב שזה בדיוק מה שהתנ"ך עשה, הוא כינס את כל החוויה האנושית ונתן לה משמעות כוללת. המנטאליות שלנו היא אלילית מיסודה, תהיה השייכות הפורמאלית שלנו לדת זו או אחרת אשר תהיה. ברמת התבוננות זו, נושא האמונה אינו פוליטי ואינו כפוף להשתייכות לפלג דתי זה או אחר. ההבדלים בין בני אדם הם מזעריים, והשייכות הדתית, העדתית והלאומית משנה רק מעט מאוד.

שורש התפיסה שלנו הוא חומרי ואלילי, ולכן הוא עוסק בפרטים מנותקים, בסימפטומים, ולא במהותם הכוללת של דברים. לרוב אנו מבינים באופן ליניארי – דבר מתוך דבר, סיבה ומסובב, בביטויים המצומצם ביותר. ניקח לדוגמא את עשתורת, האלה הכנענית הקדומה האחראית על הפריון. היא מקיימת מערכת יחסים עם אלים אחרים, אך אין בהתנהלותה דבר המרמז כי הכול קשור לכול, וכל דבר ביקום מתייחס לכל דבר.

התפיסה שלנו נטועה כל כך במושגים גשמיים, עד שגם ההתייחסות שלנו לרוחניות היא חומרית. וכי איך יכול להיות אחרת? לעובדה זו יש השלכות רבות, שכן התפיסה החומרית היא מוגבלת, תועלתנית מטבעה ופועלת על-פי חוקי ההישרדות. כך, למשל, בעולם הרוחני שלנו, כמו בגשמי, יש היררכיה – יש חשוב ויש פחות חשוב, יש מי שרכש הישגים ומעמד רוחני ויש מי שלא הגיע לחוות עולמות עליונים.
ברוחניות אמתית אין היררכיה. בפני האלוהים כל בני האדם שווים באופן מוחלט. מציאות חומרית בנויה על חוקים – כבידה, חיכוך וכיו"ב – ואנו מחילים מגבלות אלו גם על העולם שאנו קוראים לו רוחני. ולכן ההנאות והחוויות שלנו, החומריות כמו גם הרוחניות, הן חיכוכיות ונשענות על השוואה – נעים מול לא-נעים, גס מול עדין, פתוח מול סגור, מרגש מול לא-מרגש. רוחניות אמתית, שאותה קשה לנו אפילו לדמיין, אינה מוגבלת לחוקי המציאות – אין בה השוואה, כבידה, חיכוך או פחד; יש בה רק רגש אחד חובק כל ונטול כל כיוון ומטרה – אהבה.





לקיחת אחריות:

יש לנו כלים מנטאליים נפלאים ורבי עוצמה. הקושי שלנו בהבנת המציאות אינו טכני ואינו נובע מהעדר כלים מתאימים. יש לנו התנגדות בסיסית ומובנית לראות את המציאות באופן ראלי, מקיף וכולל ולקחת אחריות עליה.
ההכרה מצמצמת (ולא בכדי תופס המונח "צמצום" מקום חשוב בתורת הקבלה) ובוחרת לראות את המציאות בממדי מורכבות ובעומק שאתם ביכולתה להתמודד. כלומר, בני האדם בוחרים ב"עצימת עין" קולקטיבית מכוונת שתצמצם את המציאות לממדים שניתן לקלוט ולעכל באופן חלקי.
עצימת העין היא מעין פילטר המעצב את עולמנו ואותנו כאינדיבידואלים. החזון המקראי קורא לאדם להיפתח לרגישות ולמודעות גבוהות יותר, להתחבר לתדר חדש לחלוטין. התדר שאנו מחוברים אליו היום הוא תדר של חֶסֶר ושל צורך תמידי למלא אותו; התדר המקראי שהחל באברהם הוא תדר של שפע ושל אהבה.
האינטלקט, שממנו אנו מצפים להעמיק את הבנתנו את המציאות, משרת בעיקר את מנגנוני הצמצום. הוא ממציא ללא הרף, ביעילות ובמהירות מדהימה, את התירוץ המשתנה להמשך צמצום המציאות. רוב הניסיונות הדתיים והאקדמיים להעמיק בחקר המקרא ובהבנתו נשענים על האינטלקט, ולכן אינם יכולים לפרוץ את המגבלה המובנית של המחשבה.



סובב עם העכבר

ואהבת לרעך כמוך:

מציאות מנטאלית של חֶסֶר כופה על האדם לחטוף ככל יכולתו, לאגור ולשמור לעצמו ולקרובים לו. הבעיה אינה בעיה חומרית אובייקטיבית, כפי שרבים מאמינים, אלא בעיה מנטאלית. עובדה היא שבמציאות זו קיים שפע בלתי מוגבל, אך הפחד של הפרט מפני מחסור כופה עליו התנהגות חמסנית. כיוון שהאדם, מטבע מצבו, אינו מסוגל לעזוב את המבט המצומצם, פיתחו חכמי ישראל קוד אתי שנקרא "ואהבת לרעך כמוך".
באהבת האחֵר יש קריאת תיגר על מציאות של חֶסֶר ועל מנטאליות הישרדותית הדואגת אך ורק לצרכים הצרים של הפרט, של האגו. המקרא מציג אפשרות של חיים בתוך שפע מנטאלי. בקריאת תיגר זו יש פתיחת תדר חדש, וניסיון לשנות סדרי עולם.
המהפכה הגדולה של התנ"ך היא בהטמעת חשיבותם של יחסי אנוש – צדק סוציאלי, חרטה, מוסר ומצפון – והמקרא מביא לכך דוגמאות רבות: השבּת נועדה לאפשר מנוחה לעובדים ולעבדים, השמיטה מחייבת גם את הקרקע לנוח; אין עבדי עולם; אחת לשבע שנים העבד משוחרר, ובשנת החמישים, בתום שבע שמיטות, קוראים דרור לארץ, לחובות ולעושק, ו"בוראים" את הכלכלה מחדש על יסודות של שוויון.

החזון והייעוד המקראי הם בלתי נמנעים; ההכרה האנושית תמלא את ייעודה כך או כך, והאדם רק יכול לבחור האם ברצונו להיות מודע למתחולל או לא. להכרה ולתרבות האנושית מהות אחת שמטרתה מסע משותף לגילוי עצמי – למודעות חדשה וליחס שונה לפרט ולכלל. השער למודעות זו הוא בראש ובראשונה אהבת הדבר התמים והאותנטי שבי, המובילה באופן טבעי לאהבת הזולת.
כל עוד האדם הוא אלילי, לא ייתכן שיתייחס אל הזולת באהבה, ובוודאי שיקשה עליו מאוד להעניק לו חסד. אף שהמנטאליות האלילית מניעה את גלגלי הרוע בעולם, קשה לנו מאוד לנטוש את המבט האלילי, וליטול אחריות מלאה על המציאות. על האדם להילחם עם עצמו כדי להיות מוסרי, צנוע, נדיב, אוהב ולא-אנוכי. האנוכיות ה יא המכשול הגדול ביותר להכרת אלוהים.
על הפסוק מספר משלי "והחכמה מאין תמצא" דרשו חז"ל: "אין דברי תורה מתקיימים אלא במי ששם עצמו כמי שאינו". ביטול האנוכיות מאפשר לקלוט תורה ולהנהיג, ולכן משה, שעליו נאמר שהוא "עניו יותר מכל איש אשר על פני האדמה", הוא נותן התורה.





חיפוש אמת:

מקור המילה העברית 'עולם' הוא 'הֶעלֵם' – האם ייתכן שנחוצה מידת עיוורון כדי שהעולם יתקיים? במשך דורות אילפנו את עצמנו 'לחפש אמת' ולהאמין שיש נכון מוחלט. פיתו אותנו לצאת למסעות מסוכנים ודרמטיים בעקבות גביע קדוש כלשהו, ובעקבות ידע עתיק כזה או אחר. הייתכן שלאורך כל הדרך אנו שואלים את השאלות הלא נכונות? אלפי שנים מנסה האדם לתת פשר למציאות, לחיים ולאלוהים.
דברי החכמה הרבים שנאמרו בנושא זה מטשטשים את העובדה הפשוטה והמשעשעת שלא מצאנו עד היום אף תשובה המשביעה את רצוננו. אל תוך מרחב הידע ראוי שתסתנן שאלה תמימה אשר תמוסס את הנוקשות הידענית – כיצד ייתכן שלאחר דורות רבים כל כך אנו ניצבים עירומים מול השאלות הבסיסיות? כיצד ייתכן שיש, באופן עקרוני, תחום בלתי נגיש להכרתנו?

אם כך הדבר, אין פלא שטעמה של האמת העירומה מאיים כל כך על המערכת המחשבתית שלנו. מתוך המצוקה הגדולה של מוגבלותנו, אנו נוטים באופן טבעי לנסות ולכלוא את האמת בפינה, וכך לנסות להבינה, כמו אדם נפחד הסוגר עצמו ומכווץ את שריריו. יש בנו פחד גדול ממרחבי משמעות גדולים, ולכן אנו נוטים אינסטינקטיבית לצמצם את המבט לממדים הניתנים לעיכול. וכיוון שאיננו מבינים את מציאות חיינו ואת שורש היותנו כאן, עיוותנו עד מאוד את המושג אמת. בשבילנו, אמת היא משהו נוקשה ובר-הוכחה, משהו שמקורו בסמכות כלשהי, משהו שרוב בני האדם מסכימים שהוא 'אמתי' או 'נכון'. בפועל, כדי להתקרב ולהבין מהי האמת, יש לצאת מן המציאות הנוקשה של תפיסתנו ולעבור למרחב האגדה, למרחב לא מוכח ולא מבוסס, מרחב אוורירי שאינו מוגדר ואינו תלוי בזמן. האמת, כפי שציינו הוגים רבים בכל הזמנים, היא לעתים פרדוכסלית.
כך, למשל, כתב הפילוסוף דילתאי, מורו של מרטין בובר: "הפרדוקס הוא מסימני האמת. הסכמה כללית לעולם אינה בגוף האמת, אלא מבחינת משקע של הבנה למחצה, הנתפשת להכללות. משקע שיחסו אל האמת כיחס אדי הגופרית אל הברק שנשתיירו ממנו". רבנים שהעמיקו בלימוד המקורות טוענים כי אחד הדברים המייחדים את הדת העברית הוא היותה דת של פרדוכסים.

מצאנו שקשה מאוד לנכס את התנ"ך ולקבוע שהוא "שלנו" או שאנו אוחזים בפירוש הנכון שלו. התנ"ך הוא בראש ובראשונה אנרכיסטי והוא כופר בכל סמכות, ממשל או מטרה פוליטית.
התנ"ך שאנו מדברים עליו לא שייך לאף אחד. ואם השם 'תנ"ך' מעורר קונוטציות לאומיות או דתיות, אפשר בהחלט להשתמש במקומו במילים 'חיים' או 'אבולוציה'.
ספר התנ"ך הוא פשוט התיאור המדויק ביותר הידוע לנו של אותה אבולוציה פלאית של ההכרה.





מרחב האגדה:
באתר זה ננסה לספר סיפור המאחד את הסיפור המקראי, את המיתולוגיות הקדומות ואת המחקר המדעי לכדי מבט אחד המתאר את האבולוציה של ההכרה האנושית.
מי שיתייחס לסיפור המוצג כאן כמעשייה לא רצינית יחמיץ את העיקר, ומי שיתייחס אליו ברצינות תהומית ויראה בה תיאוריה נוקשה הדורשת הוכחה, יאבד את הקלילות הנחוצה לחקר האדם.
המבט האנושי, המנסה למרות מגבלותיו להבין את התמונה הכוללת, חייב להכיל חוש הומור המניח את הפרופורציות הנכונות לגודלו וליכולותיו של אדם במציאות הנוכחית.
באתר זה אנו מזמינים אתכם לעבור אל תוך מרחבו הקסום של עולם האגדה. תהנו!



קווים מנחים לקורא:

מכיוון שאנו עוסקים בחדווה בהשערות ובדברים בלתי מבוססים, ומכיוון שאנו מאמינים שהאמת מטבעה אינה מוצקה ונוקשה, מוזמן כל אחד לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לתרגם, לעוות ולסלף בכל דרך ובכל אמצעי הנראה לו כל חלק מן החומר המצוי באתר זה, ובקיצור – לעשות 'מה בראש שלו'.

אנו מקווים שאתר זה יעודד את הקוראים בו לשער השערות ולהסיק מסקנות על פי מיטב הבנתם ורצונם. הקטעים האינפורמטיביים באתר הושאלו מאתר ויקיפדיה. ברצוננו להודות למפעל מבורך זה ולכותבים בו על תרומתם הרבה לשחרור הידע מחוקי הבעלות הכובלים.

 

נקודת מבטו של שלמה מוסיוף על התנ"ך, על ההיסטוריה של האנושות ועל החיים, חריגה מאוד ולעיתים קשה לעיכול. יש למר מוסיוף 'ביצים' להרחיק חשוב. לכן הצפנו בגוף האתר הרחבות והעמקות של רעיונות מרכזיים. הקורא הנועז מוזמן ללחוץ על כפתור - 'לחץ להרחבה', ולעיין בחומר הנוסף. אנו מאמינים כי כל אחד יוכל למצוא את הדרך והגישה שנכונים לו ולהתחבר לכתוב.

 

 

 

 

והינה לכם תובנה מהחיים: שלמה טוען בתוקף שמה שקרוי בעולמנו 'פלסף', הוא בעצם מאוד מעשי, ולהפך: מה שנדמה לנו שהוא מעשי הוא תיאורטי ודמיוני. גישתו המיוחדת עזרה לו מאוד בעולם העסקים. באמצעות מבטו המיוחד, הצליח שלמה מוסיוף להתעלות מעל להתרחשויות הקטנות של היום יום ולראות את ההתפתחות התבניתית של המאורעות. נשמע פשוט? זה באמת פשוט! ככה זה עובד: כאשר אדם מתבונן על המציאות כעל אוסף של פרטים לא קשורים, אין סיכוי שהוא יבין שהעליות והירידות של הבורסה, למשל, הן תנודות נורמליות, ושמשבר כלכלי אינו חריגה משגרת פעילותה של המערכת הפיננסית, אלא נטוע עמוק בטבע התנהלותה הנורמאלית.
שלמה שואב השראה מסיפורי יוסף במקרא. הוא מראה כיצד יוסף ניהל בתבונה את כלכלת מצרים; כיצד הוא אגר מזון בשבע השנים הטובות לקראת המשבר של שבע השנים הרעות.

למי שעיניו פקוחות לראות את התהליכים, תקופת משבר היא הזדמנות פז לעשיית רווחים. בעל החזון רואה בשיא השפל, כאשר כולם מזועזעים ומפוחדים מעוצמת השבר, את השפע והגאות של התקופה שלאחר המשבר ומשקיע לעתיד. ע"י כך שהוא קונה בזול בעת משבר, הוא סולל את דרכו לעושר מופלג בעת שפע.
החכם הרואה את הנולד, יודע גם בשיא השפע שאחרי השפע יבוא, כדרך הטבע, משבר ומכין את עצמו לכך. המשבר כלכלי אינו מפתיע אותו ולא גורם לו למשבר אישי פסיכולוגי. היהודים, עקב דבקותם בתורת משה, תמיד היו אנשי עסקים טובים.

היו להם חזון להתבונן קדימה, ראיה של תבניות התנהלות, והבנה בעקרונות המתמטיים שמניעים את העולם במחזוריות כמעט קבועה והם ידעו לעשות רווחים בכל מצב. איש עסקים טוב יכול להיות תמיד צעד אחד קדימה לפני המאורעות, לחזות אותם ולנצל את חזונו לקידום האינטרסים שלו.
שלמה משועשע מהעולם. הוא יודע היטב - ולא מספר אלא מניסיון חיים עשיר - שהעולם אינו מתפתח בקו ישר, כמו למשל שאול המחפש אתונות ומוצא מלוכה. כך גם שלמה התכוון בצעירותו להתעשר ומצא חוכמה. לעת זקנה הוא מחפש את החוכמה ומוצא ממון רב שאיפשר לו לקבץ את אחד האוספים המרשימים ביותר של עתיקות מקראיות.

האתר מחולק לתשע תקופות, על פי רצף הזמן המקראי, מסיפור הבריאה ועד לעת החדשה. בגוף האתר שזורים קישורים בשם 'ממצאים' המובילים לגלריות תמונות של ממצאים מאוסף מוסיוף.
בתוך הגלריה יש אפשרות גם להגדלה (ZOOM) של התמונות והתבוננות בפרטים המרהיבים. ניתן גם ללחוץ על כפתור 'מקראה' מעל לתמונת הממצא ותפתח חלונית מקראה ובה פרטים והסברים הזורים אור, לא רק על הפריטים המרהיבים, אלא גם על התקופה ועל הרקע להתרחשויות ההיסטוריות.
בנוסף, הפקנו סרטי תעודה קצרים על שישה נושאי רוחב. באמצעות פריטי הארכיאולוגיה הנדירים, אנו ממחישים את ההתפתחות האבולוציונית של ההכרה האנושית בשישה נושאים מרכזיים: אמונה, יחסים, חוק, אמנות, סמכות ושפה. בכל הסרטים אפשר לצפות בתמונות של פרטים מתוך האוסף המרהיב ובדברי הסבר של שלמה מוסיוף.