Interview with Shlomo Mousaieff

ימי הביניים מציינים בהיסטוריה האירופית את התקופה שבין העת העתיקה לתקופת הרנסאנס.
המונח הופיע לראשונה באיטליה, במאה ה-15, לציון העידן שבין נפילת האימפריה הרומית, במאות ה-4-3 לספירה, ובין המאה ה-15.








חברה פיאודלית:

כבר בשלהי התקופה הרומית החל לצמוח סדר חברתי חדש שהחליף בהדרגה את הסדר החברתי הרומי. מתוך אפרו של סדר העולם היווני-רומי צמח במאה השמינית סדר עולם חדש: הפיאודליזם.

התמוטטות השלטון המרכזי הובילה לצמיחת מערכת של שליטים מקומיים, שכל אחד מהם קיים מערכת שלטונית נפרדת. האדם בחברה הפיאודלית לא היה ישות אינדיבידואלית, מבחינה אישית ומשפטית, ורוב האוכלוסייה הייתה צמיתים – איכרים נטולי רכוש קרקעי שהיו למעשה רכושו של בעל הקרקעות. בעלי הרכוש תפקדו במידה רבה כבעלי אחוזות אוטרקיות, עם קשר מועט בין אחוזה אחת לאחרת.בתקופה זו עלה מעמדם של הפרשים המשוריינים, שהיו עיקר כוחה הצבאי של אירופה. מאוחר יותר הם הפכו לאבירים – פרשים משוריינים בעלי תואר אצולה וקוד של כבוד שכלל לרוב נאמנות למלך או לכנסייה. באוסף מוסיוף מטבע אנגלית מהמלך אופו.


ספרי תורה:




תור הזהב בספרד:

'תור הזהב' הוא כינוי לתקופה שבין המאה ה-10 למאה ה-11 בתולדות יהודי ספרד. בתקופה זו היו רוב היהודים בספרד מרוכזים תחת שלטון מוסלמי. הם זכו ליחס סובלני, ורבים מהם הגיעו למעמד גבוה בשירות הממשלה. שמואל הנגיד, לדוגמה, היה הווזיר הראשי של מלך גרנדה ומפקד בכיר בצבאו. מצבם הכלכלי של היהודים בתקופה זו היה טוב, והם היו חופשיים לפתח את תרבותם בכל התחומים. מלומדים יהודים חיברו ספרי פרשנות להלכה (בעברית ובערבית), ספרי דקדוק, יצירות ספרות ובעיקר שירה. בין המלומדים בלטו: אברהם אבן עזרא, משה אבן עזרא, שלמה אבן גבירול ויהודה הלוי. באוסף מוסיוף מוצגות חותמות של רבנים גדולים מתקופה זו.

הפילוסופיה היהודית עמדה באותה עת בתווך, בין אמונות שונות – בין האסלאם ושיטות הכאלאם והמועתזילה, הנצרות, הדתות הגנוסטיות של זרתוסטרא ועוד. בתקופה זו פרחה ספרות הקבלה בכל שלוש הדתות המונותיאיסטיות. אם התלמוד היה מעין המרה של תורת משה לפילוסופיה פילפולית בעלת אופי הלניסטי, הרי הקבלה הייתה מעין המרה של תורת משה לתורות המזרח. אף שספר הזהר, המסמך המרכזי של חכמת הקבלה, פורסם כספר אחד, הוא משקף מגוון גדול מאוד של התייחסויות ושל גישות למיסטיקה.


עם הכיבוש הנוצרי של ספרד השתנה היחס ליהודים, ומצבם החל להידרדר. היהודים נרדפו ונדרשו להתנצר, ומי שסירבו הועלו על המוקד. יהודים רבים המירו את דתם למראית עין, ונקראו 'אנוסים'. ב-1492 הוצא צו גירוש לכל יהודי ספרד.